עכבר שאדיש לארס עקרב יוביל לפריצת דרך בשיכוך כאב?

עכבר קטן ממשפחת האוגריים (Onychomys torridus), שחי במקסיקו ובמדינות הדרום של ארצות הברית, ידוע בזכות תכונה לא שגרתית: אין לו בעיה לטרוף את העקרב הכי רעיל בצפון אמריקה. מחקר חדש, שמתפרסם בכתב העת Science ומלווה בסרטון וידאו מתאים, חושף את המנגנון שמאפשר למכרסם ללעוס עקרבים כדרך חיים. התגלית עשויה לתרום לפיתוח משככי כאבים חדשים ומדויקים.

עכבר נגד עקרב, צפו בסרטון:

הכאב שרוב בעלי חיים חווים כתוצאה ממפגש עם עוקץ העקרב הוא תגובה של הגוף שנועדה להתריע על נזק לרקמות. משום כך, תחושת הכאב חיונית להישרדות. בעלי חיים רבים, ובהם צרעות, עקרבים ומדוזות, מנצלים את חשיבותו של הכאב כדי להתגונן מפני טורפים. כאב חד ופתאומי עשוי להמם את הטורף ולתת לטרף שהות לברוח. בטווח הארוך, טורף עשוי ללמוד לא להתעסק עם מי שבעבר הכאיב לו כל כך.

עקיצתו של העקרב Centruroides sculpturatus, ממשפחת הבותוסיים, רעילה מאוד ומכאיבה מאוד לבני אדם וליונקים אחרים. אנשים שנעקצו על ידי העקרב העידו כי בתחילה זה שורף מאוד, ולאחר מכן מורגש כאב פועם שיכול להימשך כמה שעות. במקרים קיצוניים העקיצה אף עלולה לגרום למוות. כל זה לא חל על העכבר האמריקאי הקטן. בעבורו, העקרב המסוכן הוא אוכל. גופו חסין בפני הרעלנים הקטלניים שהעקרב מפריש; הוא לא מהסס לתקוף אותו ומסתפק בליקוק חטוף של האזור הפגוע כאשר העקרב עוקץ אותו שוב ושוב – אפילו בפניו.

העובדה שארס העקרב לא מסוכן לעכבר ידועה זה כבר. החוקרים האמריקאים בראשות הנוירוביולוגית ד"ר אשלי רואו ביקשו לבדוק את מרכיב הכאב בכל הסיפור. האם העכבר לא רק שורד עקיצות עקרב, אלא גם לא מרגיש אותן? הניסויים שהחוקרים ערכו הראו כי העכבר שזולל עקרבים אכן רגיש פחות מעכבר הבית לחומרים המכאיבים בארס. כמו כן, התברר כי העכברים האמריקאים ניחנו במנגנון מיוחד שחוסם את העברת הכאב.

הכי רעיל בצפון אמריקה. Centruroides sculpturatus (צילום: Matt Reinbold)

הפסיד בקרב. העקרב הכי רעיל ביבשת (צילום: Matt Reinbold)

ראשית, החוקרים הזריקו מעט ארס שנחלב מעקרבים לכפותיהם האחוריות של עכברים מהמין הצפון אמריקאי ולכפותיהם של עכברי בית ובדקו כמה זמן הם מקדישים לליקוק מקום ההזרקה. עכברי הבית שהוזרק להם ארס אכן התלקקו במשך כמה דקות, ואילו העכברים האמריקאים כלל לא התרגשו מזריקת הרעל – הם אפילו טרחו להתלקק יותר לאחר זריקה של תמיסת מלח לא מזיקה. ניסוי נוסף הוכיח כי לא מדובר באדישות גורפת של העכבר האמריקאי לרעלים: כאשר הוזרק לו חומר מכאיב אחר, הוא הקדיש זמן רב יותר לליקוק כפותיו הדואבות.

החוקרים גילו כי בתאי העכבר האמריקאי חל שינוי יוצא דופן באופן העברת שדר הכאב. הרעלנים מפעילים תעלת נתרן בתאי העצב - Nav1.7. כדי שהכאב יגיע למערכת העצבים המרכזית, המסר מוכרח לעבור בתעלת נתרן נוספת – Nav1.8. בעוד שהתעלה הראשונה פועלת כרגיל, בתעלה השנייה נחסם המעבר והתוצאה היא שהעכבר לא מרגיש את הכאב. החוקרים הראו גם כי לאחר חשיפה לארס העקרב, העכבר האמריקאי היה אדיש באופן זמני לגורמי כאב נוספים.

מדובר בממצא חשוב לאור העובדה שתעשיית התרופות הקדישה עד כה תשומת לב רבה לתעלת הנתרן Nav1.7, אך לא לתעלה השנייה. היות שאצל העכברים מדובר במנגנון ספציפי מאוד, החוקרים כותבים כי הם מקווים שניתן יהיה לרתום את התגלית לפיתוח משככי כאבים חדשים שיפעלו אף הם באופן ממוקד, מבלי להשפיע על תהליכים אחרים בגוף ומבלי לגרום להתמכרות.

עוד חדשות מסעירות על חיות:


דובים חומים. צילום: Tambako the Jaguar, flickr.com
צילומי פפראצי לדובים הרומנים

טגו ארגנטינאי. צילום: Mike Baird, Flickr.com
הלטאה שמחסלת ביצי תנינים

פשפשים מזדווגים (צילום: Lennart Tange)
חרקים הומואים? הם סתם מבולבלים

מה דעתכם?