טפיל שכיח גורם לעכברים להפסיק לפחד מריח של חתולים – לתמיד. כך עולה ממחקר חדש שמתפרסם בכתב העת PLOS ONE. חוקרים אמריקאים תיעדו את תנועתם של עכברים בכלוב קטן שבאחד מקצותיו הונח כלי עם שתן של חתול (או של ארנבון, לצורך בקרה). הם מצאו כי עכברים שלא הודבקו בטפיל התרחקו משתן החתול ושהו בצדו השני של הכלוב. לעומת זאת, עכברים שהודבקו בכל אחד משלושה זנים של הטפיל לא ברחו משתן החתול – ואפילו התקרבו אליו.
טוקסופלזמה גונדי (Toxoplasma gondii) הוא אחד הטפילים הנפוצים ביותר בעולם. הוא תוקף יונקים ועופות; על פי הערכות, כשליש מאוכלוסיית בני האדם בעולם נדבק בו בשלב זה או אחר, ולרוב האנשים הוא אינו מסוכן. עם זאת, הטפיל החד-תאי מסוגל להתרבות רבייה מינית רק במעי החתול – מה שהופך את החתולים לפונדקאים העיקריים שלו. בפונדקאים משניים, כמו בני אדם או מכרסמים, הטפיל פולש למערכת העצבים המרכזית ויוצר ציסטות בתוך תאי עצב. כדי שמחזור חייו של הטפיל יושלם, מוכרח הפונדקאי המשני להיאכל על ידי חתול.
הסברה כי הידבקות בטוקסופלסמה גורמת לעכברים להפסיק לפחד מחתולים – אפקט המקדם, כמובן, את הישרדותו של הטפיל – כבר הועלתה במחקרים קודמים. עם זאת, רק במחקר הנוכחי נבדקה השפעתם של שלושה זנים שונים של הטפיל על התנהגות העכברים ונלקחו בחשבון השפעות פתולוגיות שלו – כגון דלקת חריפה במוח – שהקשו בעבר על הסקת מסקנות לגבי השינוי ההתנהגותי.
החוקרים אף ערכו ניסויי המשך וגילו כי איבוד הפחד מחתולים הוא בלתי הפיך. אחד הזנים שבהם השתמשו החוקרים עבר שינוי גנטי שנועד לעורר אצל העכברים תגובה חיסונית יעילה ולאפשר להם להחלים. החוקרים ציפו כי טפיל זה לא ייצור ציסטות בתאי העצב ולא יגרום לתגובה דלקתית במוחם של המכרסמים ומשום כך גם לא יגרור שינוי התנהגותי. להפתעתם, ארבעה חודשים לאחר ההדבקה, כשבדיקות כבר לא מצאו זכר לציסטות או לדלקת, המשיכו העכברים לשהות בלי פחד במחיצת שתן החתול. לאור זאת, משערים החוקרים כי הטפיל מחולל שינוי קבוע במוחם של מכרסמים זמן קצר לאחר ההדבקה. בתיאבון, חתולים.
