מחקר חדש, המתאר לראשונה את אורחות חייהם של למורים בבית גידול ייחודי בדרום-מערב מדגסקר, מגלה כי הם לנים באופן קבוע במערות ובנקיקי סלעים. שימוש במערות הוא אמנם תופעה נדירה בקרב פרימטים, אך שימוש ארעי כבר תועד בעבר בכמה מינים. מה שייחודי ללמורים הוא השימוש העקבי, היומיומי, באותן המערות. התברר כי מדי לילה פוקדות חבורות הלמורים אחת מכמה מערות נבחרות – וזאת כבר הפעם הראשונה שדפוס התנהגות זה תועד בפרימט, שאינו אחד מאבותינו בני האדם הקדומים.

צפו בלמורי המערות של מדגסקר:

מין הלמורים שהיה מושא המחקר הוא למור זנב טבעת (Lemur catta), המוכר בזכות זנבו המפואר. זהו מין הלמורים שמבלה הכי הרבה זמן על הקרקע, בחיפוש אחר פירות ועלים ובהתרועעות בחברה. למורי זנב טבעת הם בעלי חיים חברתיים מאוד, שחיים בקבוצות המונות עד 30 פרטים. לרוב, כשמגיע הלילה, נוהגים הלמורים לטפס בחבורה על עץ גדול במיוחד שיש עליו מקום לכולם, או להתפצל בין כמה עצים סמוכים. העניין הוא שלא לרשות כל למורי זנב הטבעת במדגסקר עומדים עצים המתאימים ללינה. הלמורים שבהם מתמקד במחקר חיים ביערות של עצים קוצניים, ייחודיים לאי, שבסמוך להם ניתן למצוא צוקי אבן גיר. העצים הקוצניים אינם נוחים לשינה והגזעים המחוספסים שלהם מאפשרים לטורפים – ובראשם הפוסה– לטפס מעלה ולסכן את הלמורים.

החוקרים עקבו אחרי קבוצות למורים בשני אתרים. בתחילה, הם מספרים, נדמה היה שהלמורים צצים "משום מקום". החוקרים הבינו כי עליהם להקדים את שעת התצפית, והם אכן הצליחו לתעד את הלמורים משכימים קום ויוצאים מהמערות ומהנקיקים. לדבריהם, במשך כל תקופת המחקר, חזרו חבורות הלמורים שוב ושוב לאותן המערות כדי לישון בבטחה ובנחת. לפיכך מעריכים החוקרים כי מדובר בדפוס התנהגות עתיק יומין – שהתגלה רק עכשיו.

להערכת החוקרים, הלמורים בחרו לעבור ללינה במערות משום שהמערות מספקות להם הגנה מפני טורפים. בדרך זו הם גם מבטיחים לעצמם אספקה מתמדת של מים, שנקווים במערות, וכן בידוד מחום ומקור, באזור שבו הטמפרטורות מאמירות בקיץ וצונחות בחורף. המחקר התפרסם בכתב העת Madagascar Conservation and Development.

כל היום עם החבר'ה. למורי זנב טבעת בגן חיות בבריטניה (צילום: Steve Wilson, CC BY 2.0)