לא רק איקליפטוס: קואלה חייבת עצי נמנום כדי לשרוד
כולם יודעים שקואלות חיות על עלי איקליפטוס, ושבררנותן של החיות האוסטרליות בענייני מזון היא הסיבה המרכזית לכך שהרס בתי הגידול שלהן מסכן אותן מאוד. מחקר חדש, שהתפרסם בכתב העת Ecography, גורס כי יש לחשוב מחדש על הקשר שבין שימור הקואלות לשימור העצים שלהן. מסתבר שלעיסת עלים היא ממש לא כל הסיפור.
הקואלה (Phasclarctos cinereus) מבלה כחמש שעות ביממה באכילת עלים של עצי איקליפטוס. השעות המועדפות לפעילות זו הן בערב ובלילה. כל קואלה בוחרת עצים מסוימים שעליהם מתאימים לדרישות התזונתיות שלה, ותנועתה במרחב תלויה במידה רבה במיקומם של העצים הללו. בשעות היום, הקואלות נחות או ישנות על עצים אחרים, שלא משמשים אותן למאכל, אלא מספקים להן הגנה מפני טורפים ומסתור מפני השמש הקופחת.
האם עצי המנוחה חשובים באותה מידה כמו עצי המאכל? וכיצד בוחרות חיות הכיס האפורות את העצים שבין ענפיהן הן יעבירו את היום בנמנום? כדי לענות על שאלות אלו עקבו החוקרים במשך שלוש שנים אחר תנועותיהן של 40 קואלות במדינת ניו סאות' ווילס באוסטרליה, וזאת באמצעות מערכת ג'י-פי-אס שאפשרה להם למקם כל קואלה בכל רגע נתון.
מהמידע שנאסף עלה כי הקואלות העדיפו עצי איקליפטוס שונים בלילה, ועצי ברוכיכיטון וקזוארינה בשעות היום. ככל שהטמפרטורות האמירו, כך חיפשו הקואלות עצים גבוהים יותר, שענפיהם מוצלים. החוקרים מציינים כי לעתים נרשמו באזור המחקר מידות חום קיצוניות – למעלה מ-35 מעלות צלזיוס – וכי תנאים אלו גבו מחיר כבד מאוכלוסיית היונקים החמודים. כך, הם מספרים, כרבע מאוכלוסיית הקואלות מתה בגל חום שפקד את האזור בקיץ 2009.
